ראיון מיוחד עם שריאל שני | ייבוא יינות מהעולם לשוק המקומי

שריאל שני, למי שעוד לא הספיק להכיר, הוא סמנכ"ל תחום היין בחברת הכרם.

בשיתוף עם אייל גת, מנהל הפיתוח העסקי של תחום היין בכרם, הוא אחראי על בחירת היקבים והיינות אשר חברת הכרם מייבאת אלינו לישראל.

אז איך הוא מחליט מה להכניס לפורטפוליו של החברה? מה הוא יכול להגיד לנו על צריכת יינות הייבוא בארץ? ואילו עוד אזורי יין או יצרנים כדאי לנו להכיר?

תפסנו אותו רגע לפני החגים כדי לקבל תשובות...

 

 

ספר קצת על עצמך

אני תל אביבי (ויליד תל אביב) שגדל לסירוגין בישראל ובאירופה. כיום בן 50, חי עם בת זוגי האהובה כבר כ-15 שנה, אב לבת העומדת להתגייס (מנישואים קודמים). מזון, משקה, וראיית העולם וצילומו הם תחביבי הגדולים, אבל אני גם מאוד אוהב לקרוא – בייחוד ספרות עיונית – ולהאזין למוסיקה. לטלביזיה, לעומת זאת, הפסקתי לפנות זמן לפני כ-15 שנה... בעבר הרחוק הייתי עיתונאי (בעיקר בגל"צ, שם שירתתי בסדיר ובמילואים, ובעיתונים "מעריב" ו"חדשות"). עסקתי באופנים מקצועיים שונים בתחום היין, שקסם לי ועניין אותי מאז ילדותי, משנת 1993, והתמסרתי אליו כליל בשנת 2000, אז הקמתי עם חיים גן את "איש הענבים". כעבור קצת פחות משלוש שנות שותפות נפרדנו כידידים ואני נעניתי להצעה לנהל את תחום היין בחברת הכרם, ביתי המקצועי (ויותר מכך) מזה יותר מ-15 שנה. חבריי לעבודה ואני מנצחים שם על פורטפוליו המקיף כיום למעלה מ-1200 מוצרים מתוצרתם של למעלה מ-125 יקבים מכל העולם, ובהם שמות המוכרים לכם ודאי כבולינג'ר, שאפוטייה, פול מאס, דומיין ביו סימון, טרימבאך, אנטינורי, אלגריני, פלאנטה, לה ריוחה אלטה, וגה סיציליה, קאטנה זאפאטה, שאטו סיינט מישל, לואיס פליפה אדוארדס, בושנדאל, וילה מריה, וכמובן היקבים הישראלים דלתון וויתקין, ויקבים ומותגים רבים אחרים שכולם היו בני אך קצרה היריעה מלמנותם.

 

מה אתה מחפש ביינות עולם שלדעתך יתאימו לקהל הישראלי?

לפני כל דבר אחר – תמורה מצויינת לכספו של הצרכן. הן לתעשייה המקומית יש יתרונות וחסרונות, והן ליינות הייבוא. אחת החוזקות של יינות הייבוא היא העובדה שהם מגיעים מתעשיות יין המסוגלות לנצל יתרונות לגודל באופן שאינו אפשרי בישראל, והתוצאה ברורה. עוד מאפיין של הייבוא הוא היכולת להתאים עצמו במהירות רבה מאוד (ביחס לייצור) לביקושים חדשים. על-מנת לענות על הביקושים הערים מאוד שאנו רואים למשל בשנים האחרונות ליינות לבנים, יבואן פשוט מגדיל את ייבוא היינות הלבנים בעוד שיצרן צריך לטעת כרמים חדשים, להמתין ארבע שנים וכו'... אני מאמין שהקהל הישראלי היום מאוד מגוון, וקשה להתייחס לאיזה סט תכונות שנמצאים ביינות שמתאים לו, אבל באופן כללי מאוד ניתן לומר שהציבור הרחב עדיין אינו ניחן בידענות ו/או בהרפתקנות הנחוצות כדי לאמץ אל ליבו בשמחה סגנונות, זנים וקונספטים חדשים. מסיבה זו, ידידותיות למשתמש עדיין חשובה מאוד כשבוחרים עבורו יינות ייבוא (והיא יכולה לבוא לביטוי בצורות רבות: זנים ואזורי יין שמוכרים יחסית, חמיצות מתונה, תוויות פחות "משוגעות", מארזים יותר שמרניים, ועוד). משזה נאמר, המיעוט שמתעניין ביינות באופן רציני יותר אוהב ויודע גם להתנסות בדברים חדשים והוא מחייב גישה אחרת שמעיזה הרבה יותר ומעמידה פורטפוליו רחב המייצג אזורים, זני ענבים וסגנונות פחות מיין-סטרימיים גם כן.

 

 

אתה מזהה שינויים בצריכה המקומית של יינות ייבוא בשנים האחרונות? 

אני סבור שדווקא הביקוש ליינות ישראלים גובר (ושבבד בבד, ההיצע שלהם גם נהיה יותר תחרותי), ואם יש גידול בצריכת יינות ייבוא הוא לא חורג מהגידול הכללי בצריכת היין לנפש (שגם נגזרת בין השאר מהריבוי הטבעי באוכלוסיה). מבחינה סגנונית, הישראלי בכל הרמות והגילאים (אבל בעיקר מתחת לגיל 50) פתוח היום הרבה יותר ליינות לא אדומים, ולכן יכול כיום לאמץ אל ליבו בשמחה, למשל, יינות שאבלי שכבר כמה שנים יש להם ביקושים רציניים בציבור הרחב. בקרב מיעוט המבינים יש בשנים האחרונות הרבה יותר ביקוש ליינות צרפתים משהיה עד לפני 6-7 שנים, וניכר שכללית, הם מחפשים כיום יינות יותר אלגנטיים (מה שבא למשל לביטוי בעניין הגובר ביינות פיימונטה). באורח די ברור, מאלבק וסוביניון בלאן תופסים תאוצה ויינות רוזה מתחזקים כל העת (אף שכרגע הביקוש העיקרי הוא לרוזה צרפתי וישראלי ויינות רוזה שמקורם אחר עדיין "לא ממריאים" כאן). ישנם גם טרנדים מסויימים שאין ספק בדבר קיומם אבל לעניות דעתי הם נתפשים כגדולים בהרבה מהמקום האמיתי שהם תופשים (למשל, יינות ים-תיכוניים או יינות בורגון).

 

מה לדעתך יהיה הדבר הבא ביינות המיובאים לישראל? 

זו שאלת מיליון הדולר, הלא כן? אני מאמין שבעתיד המיידי נראה התגברות נוספת של העניין ביינות מאלבק, סוביניון בלאן ורוזה. בטווח קצת יותר ארוך הייתי רוצה להאמין שדור הצרכנים הצעיר יותר, שבזכות גורמים רבים שאינם קשורים ליין (המדיות, הוזלת התעופה, ועוד) נחשפים יותר ויותר לתרבות צריכת היין היומיומית בחו"ל, יגלה פתיחות שעדיין לא קיימת כ"כ למה שמכונה לעתים קטגוריית ה-"fun" ביינות. כעיקרון, יש מיגוון ענק של יינות בעולם שמיועדים לצריכה יומיומית משוחררת מטקסים. בתפיסה זו היין לא מתייחס לעצמו בכובד ראש ולכן גם אינו מפחיד את הצרכן, שאינו צריך לשקול שיקולים או להפגין בקיאות וידענות – אלא פשוט למזוג כוס יין ולשתות אותה באורח הכי אגבי שיש. המאפיינים העיקריים של יינות כאלה הם רבים ושונים (וכמובן לא כולם מתקיימים בכל מוצר): מארזים צבעוניים, תוויות הומוריסטיות, כלי קיבול שאינם בהכרח בקבוקי זכוכית של 750 מ"ל (Bag in Box, שקיות שלא בקופסא, בק' פלסטיק, פחיות), אופי פירותי וקליל יחסית, מחיר נוח, ועוד. לקטגוריה זו בהחלט ניתן גם לשייך מוצרים שאינם יין אלא קוקטייל או משקה מבוסס יין. יותר נוכחות של הגישה הזו ומוצריה בשוק הישראלי מתבקשת כי היא מהווה כיום נדבך קבוע ובולט של צריכת היין במדינות שהישראלי מבקר בהן, פיזית ו-וירטואלית, בתדירות חסרת תקדים, ואני מאמין שהיא בהחלט חלק גם מהעתיד של השוק כאן. 

 

אילו מדינות או יקבים בעולם עוד לא גילינו?

אף ש"גילינו" (במובן הזה שייבאנו, כענף, אני מניח) את רוב המדינות יצרניות היין, עדיין לא מיוצגים כאן הרבה מאוד אזורי יין, וקל וחומר, הרוב המוחלט של יקבי העולם. השוק הישראלי קטן וברובו כשר, ואני לא מאמין שבעתיד הנראה לעין יהיה בו מקום למיגוון שאנו מוצאים בשווקי יין בוגרים בהרבה ולא כשרים (כמו השוק הבריטי או השוק הגרמני). תעשיות יין רבות בעולם גם אינן מבוססות על ייצוא – שוויץ, למשל, מייצרת יינות לא רעים ובהחלט מעניינים (כי השתמרו בה זנים עתיקים שאינם קיימים במקומות אחרים), אבל הם יקרים לאנשים שאינם נהנים מכוח קניה של שוויצרי, ואינם מיוצרים בכמות גדולה. כתוצאה מכך, כמעט כל היין השוויצרי נמכר ונצרך בתחומי שוויץ ואין למעשה הצדקה או מודל כלכליים לייבוא של יינות כאלה ארצה. לטעמי, יש באופן עקרוני מקום להתנסות במוצרים שנלווים למוצר או שניים שכבר "הכניסו רגל בדלת". למשל, לישראל מיובא כיום לא מעט גוורץ גרמני זול. מדוע לא להתנסות יותר ביינות גרמנים שאינם בהכרח מבוססי גוורץ או מאוד זולים (אך המציעים גם ברמת הביניים תמורה טובה מאוד, בין השאר הודות לעובדה שההתחממות הגלובלית מאוד היטיבה עם היין הגרמני ב-20 השנים האחרונות)? דוגמא נוספת: הישראלי גילה את הסוביניון בלאן ממארלבורו שבניו זילנד (אני מאמין שמותג-העל מייבואנו, וילה מריה, תרם לכך תרומה מרכזית). מכאן, הדרך להתנסות גם בשרדונה, פינו נואר או בלנד בורדו ניו זילנדיים, שמגיעים גם מאזורים אחרים (כמו הוקס ביי, למשל), אמורה להיות סלולה.

 

תן לנו המלצה ליין שאהוב עליך במיוחד

זו שאלה שאני נשאל לעתים ואני אף פעם לא יודע כיצד להשיב לה, כי אני הרי אוהב כל כך הרבה יינות שונים וצורך אותם כפעלים יוצאים של נסיבות וחשקים משתנים... לא אוכל להסתפק בהמלצה אחת אבל אתן כמה שמייצגות את הקטגוריות השונות:

מבעבע: קרמאן דה לואר קוודריל, לאנגלואה-שאטו – מימסך (תמיד משנת בציר) של שנין בלאן, שרדונה, קברנה פרנק ופינו נואר, מיקב השייך לבולינג'ר בעמק הלואר ומייצר הן יינות מבעבעים והן יינות שוקטים. מתעלה בעיני על שמפניות רבות וטובות וכמובן עולה הרבה פחות מהן...

לבן: וילה בורקלין, ד"ר בורקלין וולף – זהו יין "entry level" של אחד מטובי יקבי גרמניה, השוכן בפפאלץ. מימסך של  פינו בלאן, שרדונה וסוביניון בלאן, שמציע נקיון טכני, ארומטיות, רעננות ואלגנטיות שקשה למצוא בכלל ונדיר מאוד למצוא ביינות במחירו בפרט.

רוזה: רוזה דה פרובנס שאטו דה פאמפלון, קווה לז'נד – יין שמגיע מאחד היצרנים הטובים של פרובנס, השוכן כמטחווי קשת מסאן טרופז, העשוי מגרנאש וסאנסו. הוא ניחן במורכבות ואלגנטיות בלתי רגילים ואיכשהו עושה זאת מבלי לאבד אפילו שמץ מהאופי המרענן שתרצו לקבל ברוזה פרובנסלי. זה יין שאני מגיש בקביעות לאנשים שפוסלים רוזה על הסף, ועוד לא היה אחד שהתנגדותו לא הומסה מיד!

אדום: ריוחה רזרבה ויניה ארדנזה, לה ריוחה אלטה – זהו אחד היינות האהובים עלי כבר שנים רבות. יין אלגנטי מאוד, שמגיע אליך, כמסורת אזורו, לאחר שהשביח לאיטו ביקב (כרגע, כדי לסבר את הדברים, אנו מוכרים את בציר 2008). אי של מסורת נפלאה בעולם תזזיתי של מודרנה.

ולקינוח: בארולו קינאטו, קורדרו די מונטזמולו – מיעוט קטן של יצרנים עדיין טורח להפיק את הבארולו קינאטו, שכאשר הוא מופק כהלכה הוא אחד מהיינות המתובלים המרתקים והמהנים בעולם. היין הספציפי הזה מיוצר בכמות מאוד קטנה (כ-1500 בק' בשנה), ממימסך של יינות ברולו בני עשר שנים או יותר, המתובלים בכינין, סוכר, תערובת תבלינים סודית בהחלט ומחוזקים בכהל. התוצאה נפלאה, בייחוד עם גבינות ובייחוד בחורף.

 

כמובן שביום נתון אחר הייתי נותן מן הסתם רשימת המלצות שונה, כי כאמור אני באמת מאוד אוהב יינות רבים מאוד...

 

והכי חשוב: שנה טובה לכל קוראי הניוזלטר, בוגרי IWSI וחובבי היין בכלל!