שירה צידון

סומליה מלון נורמן על מסעדותיו (דיינינגס, אלנה והלייבררי בר)
WSET level 3 graduate

למה לדעתך חשוב ללמוד?

אני לא חושבת שלכל אחד מתאים או חשוב ללמוד יין בבית ספר מסודר, חלק מאנשי היין הכי מוכשרים שאני מכירה לא למדו מעולם במסגרת. אבל אני כן חושבת שלימודי יין בבית ספר כמו WSET יכולים לעשות כמה דברים,

ראשית, הם פותחים את הצוהר הראשוני למי שיין הוא אפילו רק תחביב בשבילו, מאפשרים להבין למה אנחנו אוהבים את היין שאנחנו אוהבים, להעשיר את החושים ואת המוח שלנו גם יחד.

שנית, למי שכבר חצי רגל בפנים הם נותנים את האפשרות להיכנס עוד צעד פנימה, ללמוד ולהעמיק כמה שרק תבחר בתוך העולם הזה, שלא רק שהוא אינסופי מבחינת מידע קיים אלא הוא גם דינמי ומשתנה משנה לשנה, מבציר לבציר.

שלישית, הם מפתחים תרבות. תרבות של שתייה מושכלת, של שיחה אינטליגנטית, של הלך רוח מקצועי יותר בתחום היין במדינה שהיא כלכך צעירה וצמאה לעוד אנשים שימציאו, יפתחו ויקדמו אותה (אגב, לא בהכרח כסומליה. מקצועות היין הם הרבה יותר מגוונים ממה שאנחנו לפעמים זוכרים).

ורביעית, אם יורשה לי להיות קלישאתית לרגע, אני חושבת שלימודי יין מהסוג הזה יכולים להוות התחלה של התאהבות שפשוט נשארת איתך ומלווה אותך אחר כך כל החיים, בכל מקום, בין אם אתה עוסק בתחום או לא.

 

הרגע שבו זה קרה, שניצוץ היין נדלק

הרגע שניצוץ היין נדלק אצלי הגיע איפשהו אחרי הצבא, טיילתי בין כעשר מדינות באירופה ממש אחרי השחרור ושם גיליתי לראשונה את הנועם ביין כמשקה יומיומי, חסר יומרה מצד אחד או טקסיות דתית מצד שני. אני זוכרת איזה רגע בטרטוריה פשוטה בונציה, שם לכל שולחן הגישו קראף יין, בערך כמו שאצלנו מגישים לחם או קנקן מים, זה היה כל כך פשוט שזה היה מקסים.

כשחזרתי ארצה התחלתי לעבוד במסעדה במדרחוב זכרון יעקב, יצאנו לסיור באחד היקבים באזור ושם כבר ממש נהייתי סקרנית וצמאה לידע. אחרי שכל הצוות חזר למסעדה, נשארתי לדבר עם היינן, על איך הוא הגיע לעשות את מה שהוא עושה. מפה לשם תוך שבועיים כבר הייתי רשומה ללימודי היין של מכללת תל-חי.